החברה בישראל מצויה בשנים האחרונות בפרשת דרכים ואפופה מתחים ושסעים פוליטיים חמורים. הקרע הפוליטי והחברתי הוביל לרצף של סבבי בחירות ולהחרפת המתיחות בין שני המחנות הפוליטיים המרכזיים: בין המחנה המזוהה עם מאפיינים שמרניים, דתיים, ימניים לאומיים, לבין המחנה המזוהה עם מאפיינים ליברליים, חילוניים, שמאלניים וקוסמופוליטיים.
המתיחות בין המחנות איננה חדשה, אך מאז הקמתה של ממשלת נתניהו השישית נראה כי המתיחות והמאבק שבעקבותיה הולכים ולובשים ביטויים חריפים יותר של חוסר סולידריות וחוסר סובלנות. נשמעו אף קולות לפיהם הקיץ הקץ על סיכויי המדינה להתקיים כמדינה וכי ללא צעדים דרמטיים תימצא המדינה בסכנת דמוקרטית בעלת כלכלה משגשגת, התפרקות.
בלב הוויכוח הגועש על דמותה של מדינת ישראל ועל צביונה העתידי, נטוע החשש של כל מחנה מפני זולתו כי זה יעצב את מדינת ישראל על פי אמונתו הוא. הלך הרוח השורר כיום במחנות השונים בחברה מגלם חשש הדדי מבוסס, שלפיו הופר האיזון הדק והשברירי שנטווה וטופח לאורך השנים, במידה כזו שהרקמה העדינה שצמחה מכוחו ואפשרה קיום משותף של קבוצות בעלות אמונות שונות זו לצד זו – מתחילה עתה להיפרם.
