בשנים האחרונות מתמודדת החברה בישראל עם אתגרים סביבתיים המחייבים התערבות ממשלתית נמרצת. אחד הכלים המרכזיים להתמודדות עם אתגר הזיהום הוא הטלת מיסוי סביבתי, שנועד לשנות הרגלי צריכה ולעודד מעבר למוצרים ידידותיים לסביבה. אך האם מהלך כזה יעיל לטווח הארוך?
מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומהאוניברסיטה העברית, אשר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Policy Sciences, בחן את ההשלכות הפסיכולוגיות והחברתיות של המס על כלים חד-פעמיים בקרב החברה החרדית בישראל. מדובר בציבור שנחשב לצרכן הגדול ביותר של מוצרי פלסטיק חד-פעמיים, ועל כן ספג השפעה כלכלית משמעותית ממס שהוטל בשנת 2021.
המחקר גילה כי הטלת המס עוררה בקרב הציבור החרדי תחושת “קורבנות” וחשד כי המהלך נעשה מסיבות פוליטיות, במטרה לפגוע באורח חייהם, ולא מתוך דאגה כנה לסביבה. תחושה זו הביאה לירידה משמעותית וממושכת בתמיכה הכללית בנושאים סביבתיים ובמדיניות אקלים. אף שהמס בוטל במהירות לאחר שינוי פוליטי, העמדה השלילית כלפי הנושאים הסביבתיים נותרה יציבה לאורך זמן, גם לאחר שהתחושות הראשוניות של קורבנות דעכו.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שמדיניות סביבתית המיושמת ללא רגישות לצרכים ולתפיסות של קבוצות חברתיות שונות, עלולה לעורר התנגדות פסיכולוגית מתמשכת ואף לגרום לפגיעה רחבה יותר בסדר היום הסביבתי. החוקרים מדגישים כי בעת יישום מדיניות סביבתית, חשוב להקפיד על דיאלוג פתוח עם כל קבוצות האוכלוסייה ולפעול באופן שימנע תחושת הדרה או פגיעה מכוונת, כדי להבטיח תמיכה ציבורית רחבה ויציבה לאורך זמן.
